תארו לעצמכם שאתם רואים פלא עצום כמו שיח שבוער באש אבל לא נשרף. בטח הייתם רוצים לגשת מהר כדי לבדוק מקרוב מה קורה שם. אבל רגע לפני שמשה מתקרב, ה' עוצר אותו ומסביר לו שזהו רגע מיוחד שדורש הכנה. ה' אומר למשה אל תקרב הלום. המילה הלום פירושה לכאן. ה' בעצם אומר למשה שלא ינסה להבין את הפלא הזה בעזרת השכל וההיגיון הרגיל, אלא יעצור ויכין את הלב שלו למפגש קדוש.
לאחר מכן ה' אומר לו של נעליך מעל רגליך. המילה של פירושה לשלוף או להוריד. ולמה ה' מדגיש שצריך להוריד את הנעליים דווקא מהרגליים? כי בימי קדם המילה "נעל" יכלה לתאר גם כפפה ששמים על היד, ולכן היה חשוב להבהיר שהכוונה היא לנעליים שדורכות על האדמה. הורדת הנעליים היא סימן של כבוד, אבל יש בה גם סוד עמוק: הנעל מסמלת את החומר ואת ענייני העולם הרגיל שלנו. כשה' מבקש ממשה להוריד את הנעליים, הוא מבקש ממנו להתנתק לרגע מהעולם הרגיל והחומרי, כדי שהנשמה שלו תוכל להיות נקייה ומוכנה לדבר עם ה'.
בסוף ה' מסביר למשה למה כל זה קורה: כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. האדמה הזו לא הייתה קדושה תמיד, אלא היא הפכה לקדושה באותו רגע בדיוק, בגלל שה' התגלה שם. ה' בעצם מגלה למשה דבר נפלא: אתה בכלל לא צריך להתקרב אל השיח הבוער. המקום שבו אתה כבר עומד עכשיו הפך לקדוש, וממש מהמקום שלך אתה יכול להקשיב לדבר ה'.