קרה לכם פעם שראיתם משהו כל כך מסקרן, שפשוט הייתם חייבים לעצור הכול ולהתקרב כדי להבין מה קורה? זה בדיוק מה שקרה למשה. כשהוא עצר את עבודתו והתקרב אל האש הפלאית, הכתוב מספר לנו שוַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת. ה' ראה שמשה באמת מתאמץ, עוזב את ענייניו ורוצה להתבונן ולהבין. עצם העובדה שמשה הראה כזו סקרנות ומאמץ, היא זו שהביאה את ה' להתגלות אליו.
אבל למה ה' בחר לדבר אליו דווקא מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, שהוא שיח קוצני ונמוך? ה' רצה להעביר למשה מסר חשוב ומרגיע. עם ישראל נמצא בצרה גדולה במצרים, והקוצים מסמלים את הקושי שלהם. ה' מראה למשה שהוא לא עוזב אותם, אלא נמצא יחד איתם ממש בתוך הקושי והצרה. וכמו שהאש לא שורפת את הסנה, כך גם עם ישראל לא יושמד בגלות, אלא יישאר חזק.
פתאום נשמעת הקריאה: מֹשֶׁה מֹשֶׁה. למה לקרוא בשמו פעמיים ברצף? בדיוק כמו שהורים קוראים לילד שהם מאוד אוהבים, כך הקריאה הכפולה הזו מראה חיבה גדולה. ה' גם רצה להכין את משה בעדינות, כדי שלא ייבהל מהקול העוצמתי ויוכל להקשיב ברוגע. משה עונה מיד במילה אחת קצרה: הִנֵּנִי. תשובה זו מראה שהוא מוכן לגמרי, מקשיב בשיא הריכוז, ומזומן לעשות את השליחות החשובה שתוטל עליו.