יצא לכם פעם לחשוב מה הופך אדם למנהיג טוב? אולי כוח, ואולי דווקא לב רגיש ודואג? לפני שמשה הפך למנהיג של עם ישראל, הוא עבד כרועה צאן. העבודה הזו, בשקט של הטבע, עזרה לו להתרחק מהמולת האנשים, לחשוב בשקט ולהתקרב אל ה׳. כשהוא דאג לכל כבש וכבש במסירות, הוא בעצם עבר מבחן והוכיח שיש לו מספיק רחמים כדי להנהיג עם שלם.
התורה מספרת לנו שמשה רעה את צאן יתרו. למה חשוב לציין של מי היו הכבשים? כי משה היה כל כך עניו וישר, שהוא בחר לעבוד אצל חותנו ולא רצה שאף אחד יחשוד בו שהוא נותן לכבשים לגזול או שהוא מרוויח על חשבון אחרים.
כשהוא יצא למרעה, הוא הוביל את הכבשים אחר המדבר. הוא לקח אותן עמוק אל תוך השטח הפתוח, רחוק מאוד ממקומות יישוב. הוא עשה את זה כדי להיות בטוח שהכבשים לא יאכלו בטעות אפילו עלה אחד משדה פרטי של מישהו אחר. ההליכה הזו במדבר הייתה גם רמז לעתיד, כשמשה יוביל את עם ישראל, שדומים לעדר כבשים אהוב, במסע הארוך שלהם אל תוך המדבר.
בסופו של המסע, משה מגיע אל הר האלהים חרבה. המקום נקרא חורב בגלל החום והיובש ששררו באותו אזור. אבל למה הוא נקרא הר האלוהים? הרי באותו זמן עדיין לא קרה שם שום דבר קדוש. התשובה היא שההר נקרא כך על שם העתיד. משה כתב את השם הזה בתורה כי הוא ידע שבאותו מקום בדיוק, ה׳ עתיד להתגלות ולתת לעם ישראל את התורה.