שמות, פרק ג׳, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לשבת סביב מדורה ולראות כיצד העצים נשרפים אט אט והופכים לאפר? תארו לעצמכם שמשה רואה פתאום במדבר מראה פלאי שנועד רק לו, מראה שנוגד את כל חוקי הטבע. בתחילת המראה מתגלה אליו מַלְאַךְ ה'. המלאך הגיע קודם כדי להכין את הלב והמחשבה של משה לקראת הנבואה הגדולה שעומדת להגיע. המלאך מופיע מתוך לַבַּת־אֵשׁ, כלומר ממש מתוך הלהבה המרכזית של האש. ואיפה האש הזו בוערת? בתוך הַסְּנֶה, שהוא שיח קוצני ויבש שגדל במדבר. אולי תשאלו מדוע ה' בחר להתגלות דווקא מתוך שיח קוצים נמוך ופשוט, ולא מתוך עץ גבוה ומרשים? התשובה היא שה' רצה להראות שהוא נמצא עם בני ישראל גם כשהם סובלים ונמצאים במצב קשה. ה' מראה שהנוכחות שלו יכולה להיות גם במקומות הפשוטים ביותר, ושהוא מרגיש את הצער של העם. הפלא הגדול ביותר באותו רגע מתואר במילים בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. יש הבדל בין אש שבוערת לבין אש שאוכלת. המילה בוער פירושה שהאש דולקת סביב, אך המילה אֻכָּל פירושה שהאש שורפת את הדבר לגמרי והופכת אותו לאפר. הנס היה שהאש הקיפה את הקוצים ולהטה סביבם, אך לא שרפה אותם כלל. המראה המיוחד הזה הוא בעצם סמל למצב של עם ישראל. האש החזקה מסמלת את הצרות שמקיפות את העם, והשיח שלא נשרף הוא הבטחה גדולה: למרות כל הקשיים, עם ישראל לעולם לא ייעלם ותמיד ימשיך להתקיים.