קרה לכם פעם שהרגשתם עצב גדול בלב, ואפילו שאחרים ראו שקשה לכם, הרגשתם שאף אחד לא באמת מבין עד כמה זה כואב מבפנים? כשה' נגלה למשה מתוך הסנה הבוער, הוא פונה אליו במילים מלאות רחמים ואהבה כלפי בני ישראל. ה' אומר למשה רָאֹה רָאִיתִי. הכפילות של המילה נועדה להדגיש: באמת ראיתי את הכול, ואני יודע שהגיע הזמן להציל אותם מיד. ה' קורא לבני ישראל עַמִּי, כדי להראות שהוא אוהב אותם מאוד. אפילו שהם נמצאים עכשיו במצב כל כך קשה, הוא כבר רואה אותם כעם המיוחד שלו שהולך לעשות דברים גדולים.
ה' מסביר שהוא רואה את העֳנִי שלהם, כלומר את הסבל והקושי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם. המילים האלה באות ללמד אותנו שהחולשה של בני ישראל לא נובעת מזה שהם חלשים באמת, אלא רק בגלל שהם נמצאים במצרים שלוחצת עליהם. ברגע שהם יצאו לחופשי, כולם יראו כמה כוח ועוצמה יש להם. ה' ממשיך ואומר וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו. הנגשים הם אותם ממונים אכזריים שהכריחו אותם לעבוד. ה' שומע את הצער של העם כולו, אבל הוא גם מקשיב לצעקה הפרטית שיוצאת מהלב של כל אחד ואחד מהם.
בסוף ה' אומר כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. בני אדם יכולים לראות רק את מה שקורה בחוץ ולשמוע את הצעקות, אבל ה' יודע ומרגיש גם את הכאב הפנימי, את העלבון ואת הצער הנסתר שאף אדם אחר לא יכול לראות.