שמות, פרק ג׳, פסוק ז׳

ה' פונה אל משה מתוך מידת הרחמים ומצהיר על ודאות השגחתו, כאשר הכפילות רָאֹה רָאִיתִי מדגישה כי הוא רואה שסבלם העצום של ישראל השלים את מכסת שנות הגלות וכי תלונתם הפכה לתפילה כנה. הלחץ והעינוי של העֳנִי שלהם נובעים אך ורק מהיותם אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם ואינם מעידים על פחיתותם, ולכן הוא קורא להם מתוך חיבה עַמִּי. בנוסף, ה' אומר וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, שכן למרות שהשעבוד הונחת על העם באופן שווה על ידי הממונים האכזריים, הצעקה בקעה באופן אישי מליבו של כל יחיד. ההשגחה מגיעה לשיאה בהכרזה כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו, המלמדת שמעבר למכות הפיזיות שרואים בני אדם, ה' מכיר גם את צער הלב הנסתר, את העלבון ואת עומק הנפילה הרוחנית של העם.