שמות, פרק ג׳, פסוק י״ד

ה' מגלה למשה את מהותו הנצחית בשם אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, המבטא קיום טהור, שליטה בזמן ונוכחות תמידית עם בריותיו בעת צרתם. כפילות הפועל וַיֹּאמֶר נועדה להבחין בין מסר פנימי למשה לבין ההוראה המעשית לעם. האמירה הראשונה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, נועדה למשה בלבד וגילתה לו את חירותו המוחלטת של ה' לפעול כרצונו, וכן את ההבטחה שילווה את ישראל גם בגלויות העתידיות. אולם, כדי לא לעורר בעם ייאוש מצרות העתיד, ה' מורה כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל למסור רק את תמצית המסר. לכן הוא מצווה עליו להגיד רק אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, כלומר שהאדון הנוכח תמיד עומד לצדם כעת במידת הרחמים כדי להוציאם לחירות.