שמות, פרק ג׳, פסוק ט״ז

הצעד הראשון לקראת הגאולה מופנה אל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, שהם המנהיגים והחכמים הנבחרים, מתוך כבוד למעמדם ומסיבות מעשיות. משה נדרש להכריז בפניהם כי יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וכן אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב נִרְאָה אֵלַי, ובכך לעורר בהם תקווה המבוססת על הברית הקדומה ועל ההשגחה האלוהית המלווה את האדם בכל נסיבות חייו. המסר המרכזי מקופל במילים פָּקֹד פָּקַדְתִּי, שמשמעותן זכירה והשגחה, והן מהוות צופן מסורתי עתיק שנועד לאמת את שליחותו של משה בעיני הזקנים תוך הפעלת רחמים על ישראל ודין על המצרים. סיום המסר מבהיר כי ה' מתערב למענם משתי סיבות: מעצם היותם זרע האבות, כלומר אֶתְכֶם, וכן בגלל וְאֶת־הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם, כעונש על האכזריות והעוול הקשה שחוו.