שמות, פרק ג׳, פסוק ח׳

תחשבו על מצב שבו מישהו נמצא בצרה גדולה, ופתאום מגיע מישהו שמבטיח לא רק לחלץ אותו, אלא גם לקחת אותו למקום הכי מדהים בעולם. זה בדיוק מה שקורה כאשר ה' מדבר עם משה מתוך הסנה הבוער. ה' אומר למשה וָאֵרֵד, וכמובן שהכוונה אינה לירידה רגילה מהשמיים, אלא זו דרך לומר שה' מתערב עכשיו באופן ישיר וגלוי, ועומד לעשות ניסים גדולים כדי לעזור לעמו. המטרה של ה' היא כפולה, קודם כל לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ. ה' מרחם על בני ישראל שסובלים ורוצה להציל אותם, אבל הוא גם זוכר את ההבטחה שהבטיח לאבות הקדושים, ולכן הוא רוצה להעלות אותם לארץ ישראל. לאיזו ארץ ה' לוקח אותם? אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, ארץ שיש בה מזג אוויר נעים ובריא, והיא מספיק גדולה ומרווחת כדי שכל העם יוכל לחיות בה בנוחות, עם הרים ועמקים יפים. ה' ממשיך ומתאר אותה בתור אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כלומר, יש בה המון מים ועשב טוב כך שהכבשים והפרות נותנות הרבה חלב, ויש בה פירות כל כך מתוקים ועסיסיים, כמו תמרים, שהמיץ שלהם נוטף כמו דבש. בסוף, ה' אומר שהם יגיעו אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי ושאר העמים שחיים שם. יצא לכם לחשוב למה ה' קורא לזה "מקום" ולא "ארץ הכנעני"? המילה הזו נועדה ללמד אותנו שהארץ לא באמת שייכת לעמים האלה. הם רק נמצאים שם באופן זמני, עד שעם ישראל יגיע ויישב במקומם.