תארו לעצמכם שאתם צריכים ללכת לדבר עם מלך חזק מאוד, וגם לשכנע את העם שלכם להאמין לכם. ה' מכין את משה בדיוק למשימה הזו, ומסביר לו שלב אחרי שלב מה לומר ואיך להתנהג. קודם כל, ה' מבטיח למשה שהזקנים של עם ישראל וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ. איך משה יגרום להם להאמין לו כל כך מהר? מתברר שהייתה לעם ישראל מסורת סודית שעברה מדור לדור עוד מימי יעקב ויוסף, עם מילות קוד מיוחדות שרק גואל אמיתי יידע להגיד. בגלל שמשה גדל בארמון של פרעה מגיל צעיר מאוד, הוא לא יכול היה סתם לשמוע את הסוד הזה מהמשפחה שלו, ולכן כשהוא אמר את המילים האלה, הזקנים ידעו מיד שהוא שליח אמיתי של ה'.
אחרי שהזקנים יאמינו לו, הם יפנו יחד לפרעה. ה' מצווה עליהם להשתמש בכינוי מיוחד כשהם מדברים איתו: אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים. למה דווקא בשם הזה? כי באותם ימים, אנשים בעולם חשבו שלכל עם יש אל משלו, ופרעה הכיר את בני ישראל בשם "עברים". ה' רצה לדבר אל פרעה בשפה שהוא מבין, כדי שפרעה לא יוכל להמציא תירוץ ולהגיד שהוא לא מכיר את ה' הזה.
משה והזקנים גם צריכים להגיד לפרעה שה' נִקְרָה עָלֵינוּ, כלומר שהמפגש איתו קרה פתאום, במקרה. למה להגיד דבר כזה? שוב, כדי לדבר בשפה של מלך מצרים. פרעה האמין באלילים, ואנשים שהאמינו באלילים חשבו שפגישה עם אל היא תמיד משהו פתאומי שנופל עליהם משום מקום, ולא קשר קרוב וקדוש כמו שיש לעם ישראל עם ה'.
ולבסוף, משה מבקש מפרעה בקשה שנשמעת קצת מוזרה: נֵלְכָה־נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. הוא מבקש רק לצאת לחופשה קצרה במדבר כדי להקריב קורבנות, ולא מבקש להשתחרר לגמרי מהעבדות. למה משה לא מבקש חופש מוחלט לתמיד? ה' רצה להעמיד את פרעה במבחן. אם משה היה מבקש לשחרר את כל העבדים לנצח, היה אפשר להבין למה פרעה מסרב, כי הוא לא רצה לאבד את הפועלים שלו. אבל כשפרעה מסרב לתת להם אפילו חופשה קטנה של שלושה ימים, זה חושף כמה הלב שלו באמת אכזר וקשה. הסירוב הזה מראה לכולם שמגיע לפרעה לקבל את המכות שיבואו עליו אחר כך.