קרה לכם פעם שביקשו מכם לקחת על עצמכם משימה שהרגישה לכם פשוט ענקית? משהו שגרם לכם לעצור ולשאול את עצמכם איך בדיוק תצליחו לעשות את זה? זה בדיוק מה שהרגיש משה כשה' הטיל עליו את התפקיד החשוב ביותר, ללכת לפרעה ולהוציא את עם ישראל ממצרים.
משה היה אדם מאוד עניו וצנוע, והוא לא סירב סתם כך לשליחות, אלא באמת חשש מגודל המשימה. לכן הוא שואל שתי שאלות חשובות. קודם כל הוא שואל מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה. משה מסתכל על עצמו ומרגיש שהוא בסך הכל רועה צאן פשוט. הוא לא מבין איך אדם רגיל כמוהו יכול פתאום להיכנס לארמון המפואר של מלך מצרים האדיר, ועוד להציב לו דרישות.
אחרי כן, משה עובר לחשוב על העם עצמו ושואל וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. בשאלה הזו משה כבר לא חושב על היכולות שלו, אלא על בני ישראל. הוא תוהה איזו זכות מיוחדת יש לעם כדי שייעשה להם נס כל כך גדול ועצום של יציאה מעבדות לחירות. משה שואל את השאלות האלו מתוך אהבה גדולה לעם והבנה עמוקה של התפקיד, וה' כמובן ירגיע אותו ויבטיח לו שהוא יהיה איתו לאורך כל הדרך, ושהזכות הגדולה של העם תהיה קבלת התורה בהמשך.