תארו לעצמכם שקיבלתם תפקיד ממש חשוב, אבל אתם מרגישים שאתם פשוט לא מספיק חזקים או מתאימים בשבילו. בדיוק ככה הרגיש משה. הוא היה צריך לעמוד מול פרעה המלך החזק ולהוציא את בני ישראל ממצרים. משה חשש ושאל את עצמו איך אדם פשוט כמוהו יכול לעשות דבר כל כך גדול, ובאיזו זכות העם בכלל יינצל ויסכים ללכת אחריו למדבר. ה' מרגיע אותו ועונה לו בצורה מדויקת על שני החששות.
על הפחד מפרעה, ה' מבטיח כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ. כלומר, אתה לא הולך למשימה הזו לבד ורק עם הכוח שלך. אני אהיה איתך, והנוכחות שלי היא זו שתשמור עליך ותעזור לך להצליח מול המלך. כדי שמשה יהיה בטוח, ה' מוסיף ואומר וְזֶה לְּךָ הָאוֹת. ה' מסביר לו שהסימן להצלחה הוא מה שמשה רואה ממש עכשיו. כמו שהסנה, השיח הקוצני, בער באש ולא נשרף, כך משה יכול ללכת לשליחות המסוכנת הזו מבלי שייפגע.
לגבי השאלה השנייה של משה, ה' מסביר שהמטרה של יציאת מצרים היא לא רק לברוח מהעבדות, אלא להגיע לייעוד רוחני גדול. ה' אומר בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים. האות בית במילה בְּהוֹצִיאֲךָ מלמדת שהיציאה ממצרים לא תהיה באמת שלמה עד שהעם יגיע בדיוק אל ההר הזה שעליו משה עומד עכשיו, ויקבל את התורה. בנוסף, המילה תַּעַבְדוּן מסתיימת באות נון, וזה מראה שכשבני ישראל יצאו ממצרים הם לא יעבדו את ה' רק לרגע קצר, אלא יהפכו לעובדי ה' באופן קבוע ולתמיד.