תארו לעצמכם שחבר טוב שלכם נפגע מכם, אבל במקום לכעוס עליכם בחזרה, הוא מחליט להתרחק קצת רק כדי לשמור על החברות שלכם ולמנוע עוד מריבות. זה בערך מה שקרה אחרי חטא העגל. ה' אומר למשה לקחת את העם וללכת אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. המילה זָבַת מתארת שפע שיוצא בקלות ובלי מאמץ, והמילה דְבָשׁ מתכוונת לדבש מתוק של תמרים. ה' שולח אותם לארץ שבה קל לחיות ויש בה אוכל בשפע, כי במדבר צריך לסמוך על ניסים בכל יום, והעם הראה שהוא עדיין לא מוכן לזה.
אבל אז ה' אומר משהו שנשמע עצוב: כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ. ה' מודיע שהוא לא יהיה קרוב אליהם בתוך המחנה כמו קודם, אלא ישלח מלאך שיוביל אותם. למה ה' מתרחק? לא רק בגלל כעס, אלא דווקא מתוך רחמים ואהבה. ה' מסביר שהם עַם קְשֵׁה עֹרֶף. למה הכוונה? כמו חיה עקשנית שלא מסכימה לכופף את העורף שלה ולהקשיב למי שמכוון אותה, כך גם בני ישראל לפעמים מתעקשים ועושים טעויות. כשה' נמצא ממש קרוב אליהם, כל חטא קטן נחשב לפגיעה חמורה במלך שיושב ממש לידם.
לכן ה' חושש ואומר פֶּן אֲכֶלְךָ. ה' דואג שאם הוא יישאר קרוב אליהם כשהם עושים טעויות, הוא ייאלץ להעניש אותם בעונש כבד. כדי להגן עליהם, ה' מעדיף להתרחק קצת בזמן שהם נמצאים בַּדָּרֶךְ, כלומר כל עוד הם נודדים במדבר, שזו תקופה שבה קל להתבלבל ולחטוא. ככה ה' שומר על העם שלו, עד שיגיעו בבטחה לארץ ישראל.