יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשמנסים לקבל משהו שהוא הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מסוגלים להכיל? משה רבנו מבקש מה' בקשה מיוחדת ונדירה: הוא רוצה להכיר ולהבין את ה' בצורה המלאה והעמוקה ביותר שאפשר. אבל ה' עונה לו לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת־פָּנָי. כשה' אומר פָּנָי, הוא לא מתכוון לפנים כמו שיש לאנשים, אלא למהות האמיתית והשלמה שלו. ה' הוא אינסופי, והשכל האנושי שלנו פשוט לא יכול לתפוס ולהבין אותו עד הסוף. ה' מסביר למשה שהסיבה לכך, המסתתרת במילים לֹא תוּכַל, היא לא בגלל שה' אינו רוצה להעניק למשה את האור הזה, אלא בגלל שהאדם פשוט לא מסוגל להכיל שפע רוחני כל כך עצום.
לכן ה' מוסיף ואומר כִּי לֹא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. חשוב להבין שזה לא עונש חלילה. הגוף שלנו בעולם הזה הוא חומרי, ואם אדם היה זוכה לראות גילוי כל כך חזק של ה', הנפש שלו הייתה מתנתקת מהגוף מרוב העוצמה של החוויה. המילה הָאָדָם מדגישה שהכלל הזה תקף לכולם, אפילו לאדם השלם והצדיק ביותר, והמילה וָחָי מלמדת שאפילו מלאכי השרת בשמיים לא יכולים לראות את כבוד ה' במלואו. בעצם, המגבלה הזו קיימת רק בעולם הזה, אך בעולם הבא, כשהנשמה משתחררת מהגוף, יזכו הצדיקים לראות את האור המיוחד והגדול הזה.