לאחר שהצליח משה להעביר את רוע הגזירה מעל עם ישראל ולהבטיח את נוכחות ה' בקרבם, הוא מגיע לשיא של קרבה אינטימית מול בוראו. מתוך עמדה זו של פיוס, הוא מבקש לחצות את גבולות ההשגה האנושית ולהעמיק את הקשר צעד נוסף קדימה.
רוב הפרשנים מסכימים כי משה זיהה שזוהי שעת רצון [רש"י, מזרחי, דברי דוד]. לאחר שנענו בקשותיו הקודמות, הוא אזר אומץ להוסיף בקשה עליונה ומרחיקת לכת [גור אריה, ביאור יש"ר, אלשיך]. מנגד, יש הסבורים שבקשה זו נבעה דווקא מצורך מעשי ומדאגה עמוקה לעתיד: משה חשש שמא טבעם המרדני של ישראל יביא שוב לכעס אלוהי, ולכן ביקש לדעת כיצד ה' מנהיג את עולמו במידת הרחמים, כדי שיידע כיצד לעורר רחמים ולהתפלל עליהם בעת צרה [העמק דבר, שפתי כהן, צאינה וראינה]. בנוסף, משה, שעד כה שמע את קול ה' מבעד למסכים או דרך "מתורגמן", השתוקק כעת לתקשורת ישירה ובלתי אמצעית [פרדס יוסף]. הקשר נוסף לבקשה הוא הניסיון להעלות את רמת ההשגה: לאחר שביקש קודם לכן להכיר את דרכי ה', כעת הוא מבקש לעבור מידיעה שכלית לראייה חושית ופנימית [רש"ר הירש, קאסוטו, ביאור שטיינזלץ].
המילה כְּבֹדֶךָ זוכה למגוון רחב של פירושים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בבקשה להשגה רוחנית ופילוסופית עמוקה של עצמות האל. משה רצה להבין את מהותו הפנימית של ה' [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], ולהשיג את סוד האלוהות ואת האופן שבו כל המציאות שופעת ממנו, למרות הפער האינסופי בין הבורא לנברא [ספורנו, אור החיים]. לפי גישה אחרת, משה ביקש חוויה חזותית ממשית: לראות את האור העליון והזיו האלוהי המכונה "אספקלריה המאירה" [רמב"ן, רבנו בחיי, חזקוני]. מנגד, מבארים את המילה כְּבֹדֶךָ כפשוטה: "עצמך", כלומר, הראני אותך [אבן עזרא, אבן עזרא הקצר]. כיוון פרשני שונה מציע שהכבוד מתייחס לשכר הצפון לצדיקים בעולם הבא. משה ביקש לראות את הטוב המוחלט שה' מעניק לאוהביו [כלי יקר, שפתי כהן].
מול כל אלו, ניצבת גישה חלופית השוללת לחלוטין את הרעיון שמשה ביקש ליהנות מזיו השכינה, שהרי התורה משבחת אותו על כך שהסתיר את פניו בסנה. לפי קו מחשבה זה, הבקשה הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ אינה בקשה להשגה רוחנית, אלא דרישה לכריתת ברית. משה מבקש מה' "להראות" לו אות ברית שיבטיח את קיום ההבטחות שניתנו לו, בדומה לאברהם אבינו שביקש אות ונענה בברית בין הבתרים [רשב"ם, שד"ל, הכתב והקבלה, פענח רזא].
למרות כמיהתו העצומה של משה להשגה עליונה, הפרשנים מדגישים את מגבלות החומר האנושי. משה סבר שבעקבות ארבעים ימי הצום גופו הזדכך מספיק כדי לאפשר לו ראייה אלוהית, אך התשובה שקיבל הבהירה שכל עוד נשמתו קשורה בגוף פיזי, השגה מלאה של פני ה' היא בלתי אפשרית, והיא תתאפשר רק בעולם הבא לאחר הפרידה מהגוף [רבנו בחיי, שפתי כהן, כלי יקר].