שמות, פרק ל״ג, פסוק י״ג

לאחר משבר חטא העגל, משה רבנו מבקש להעמיק את הקשר עם ה׳ ולהבין את אופן הנהגתו את העולם, תוך שהוא קושר את גורלו האישי עם גורל האומה כולה.

בפתיחת דבריו, אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, משה אינו מביע ספק. הפרשנים מסכימים כי המילה "אם" משמעותה כאן "אם אמת הדבר" או "הואיל ו-", כלומר: מאחר שכבר הבטחת לי שמצאתי חן בעיניך [רש"י, רא"ם, קאסוטו, ביאור יש"ר]. פנייה זו מבטאת ענווה יתרה, שכן משה אינו מסתמך על כוחו או על ידיעותיו, אלא מבקש את מבוקשו מכוח מציאת החן בלבד, שהיא חסד ללא טעם מוקדם [העמק דבר].

בבקשתו המרכזית, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת־דְּרָכֶךָ, משה מבקש להבין את סודות ההנהגה האלוהית. המילה כתובה בתורה ללא האות יו"ד, אך נקראת בלשון רבים, "דרכיך" [מנחת שי]. חוסר אחידות זה רומז לשתי דרכי הנהגה שונות – פרנסה והגנה – שמשה מבקש לדעת כיצד ה׳ ישלב ביניהן [העמק דבר]. לגופו של עניין, נחלקו המפרשים במשמעות בקשה זו:
גישה אחת מסבירה שמשה מבקש לדעת את כללי המשפט והגמול האלוהי, להבין איזה שכר ניתן למוצאי חן, ולרדת לעומקה של השאלה מדוע יש צדיק שטוב לו וצדיק שרע לו [רש"י, תורה תמימה, קאסוטו].
גישה שנייה, פילוסופית יותר, גורסת שמשה מבקש להכיר את מידותיו של ה׳ ואת דרכי פעולתו בעולם, כגון השילוב שבין ידיעת ה׳ המוחלטת לבין הבחירה החופשית של האדם [ספורנו, רבנו בחיי, אבן עזרא].
גישה שלישית רואה בכך בקשה מעשית הנוגעת להמשך המסע: משה מבקש לדעת כיצד ה׳ מתכוון להנהיג את העם מעתה ואילך, והאם השכינה תרד ותלך עמם או שיימסרו להנהגת מלאך [שד"ל, רשב"ם, רש"ר הירש].

מתוך ידיעת הדרכים, משה מקווה להגיע אל התכלית: וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֶיךָ. מכיוון שאין לאדם יכולת להשיג את עצמותו של הבורא, הדרך היחידה להכיר אותו היא דרך הבנת פעולותיו ומידותיו בעולם [רבנו בחיי, אבן עזרא]. ידיעה זו תאפשר למשה ללכת בדרכי ה׳, להנהיג את העם בצורה ישרה ולעורר רחמים בעת פקודה, וכך להתמיד במציאת החן [אור החיים, ביאור יש"ר, קאסוטו]. לחלופין, הידיעה נועדה כדי שמשה יכיר ויעריך באמת מהי התועלת ומהו השכר של אותו חן שמצא בעיני ה׳ [רש"י, רא"ם].

בסיום דבריו, משה שב וקושר את בקשתו לעם ישראל: וּרְאֵה כִִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה. משה חושש שה׳ יציע לו שכר אישי – להשמיד את העם החוטא ולהקים ממשה אומה חדשה. לכן הוא מקדים ודורש ששכרו יתגשם אך ורק בתוך העם הזה, שכן הם עמו של ה׳ מקדם ואין לנטוש אותם [רש"י, רא"ם, לבוש האורה]. משה מזכיר לה׳ כי למרות חטאם וקשיות עורפם, נשמות ישראל הן חלק אלוה ממעל, והם קשורים ודבוקים בו מהותית [אור החיים, העמק דבר]. לפיכך, הוא מבקש שה׳ יבחר עבורם את הטוב ביותר, ולא יעזוב אותם בידי הנהגת מלאך [בכור שור, ביאור יש"ר].