לאחר חטא העגל והתרחקות השכינה מהמחנה, השתנתה הדינמיקה שבין משה, העם וה'. כל מסע של משה מתוך מחנה ישראל אל אוהלו המיוחד הפך לאירוע פומבי ורב רושם, ששיקף את רגשותיהם המורכבים של בני ישראל כלפי מנהיגם.
המילים וְהָיָה וכן יָקוּמוּ מציינות פעולה תדירה וקבועה שהייתה חוזרת על עצמה [רש"י, ביאור יש"ר, קאסוטו]. משה היה מסיים את עבודתו היומיומית בתוך המחנה, שכללה לימוד תורה והשכנת שלום בין השבטים לאחר משבר העגל, ואז היה יוצא אל אוהל מועד שהיה ממוקם מחוץ למחנה [ביאור שטיינזלץ, בכור שור, העמק דבר]. משמעות הצירוף כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל היא יציאתו מתוך המחנה כדי ללכת אל האוהל [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים].
כאשר משה היה עובר, יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ. עמידה זו מבטאת כבוד עצום, וממנה לומדים חז"ל את ההלכה המחייבת לעמוד מפני נשיא או רב מובהק עד שהוא מתכסה מהעין או יושב במקומו [תורה תמימה, העמק דבר]. יש המציינים כי האוהל הורחק בכוונה למרחק רב, כדי להרבות את שכרם של ישראל על עמידה ממושכת זו [שפתי כהן].
הפרשנים מציעים מניעים שונים לעמידה ולהתבוננות של העם. גישה אחת מסבירה שהעם עמד מפני כבוד השכינה, שכן ידעו שהיא עתידה לרדת אל פתח האוהל [חזקוני]. גישה אחרת מתארת תחושת ריחוק ובושה; העם הרגיש מנודה לאחר החטא ולכן לא העז להתקרב למשה או להסתכל ישירות בפניו, אך מתוך השתוקקות גדולה הם הביטו אחריו מרחוק [הכתב והקבלה]. בנוסף, מתוך צמא רוחני, העם ראה במשה צינור לקדושה, והם עמדו כדי שתחול עליהם רוח טהרה, כשהם מעיינים בדרכיו כדי ללמוד ממנו [מלבי"ם].
סביב המילים וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה קיימת מחלוקת ידועה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההבטה הייתה לשבח ומתוך חיבה. העם זכה לראות אדם צדיק, והם שיבחו אותו ואת יולדתו, כשהם רואים כיצד השכינה ממתינה לו בפתח האוהל כחתן היוצא לקראת כלתו [רש"י, מזרחי, קאסוטו, שפתי כהן].
לעומת זאת, ישנה גישה המפרשת את ההבטה לגנאי. לפי גישה זו, המילה וְהִבִּיטוּ אינה מתארת ראייה רגילה של כבוד, אלא הסתכלות חדה, חודרנית וקפדנית, האופיינית לקנאה ולעין הרע [תורה תמימה, חתם סופר]. בתוך העם היו אנשים עזי פנים וציניקנים, שפחדו לדבר נגד משה בגלוי ברחוב, ולכן ניצבו בבטחה בפתח אוהלם [העמק דבר]. אנשים אלו היו מסתכלים במשה ומרכלים עליו, בוחנים את גופו וחושדים בו באופן חסר בסיס שהוא מתעשר מפסולת הלוחות ונהנה מכספי הציבור [תורה תמימה, פרדס יוסף]. למרות מבטי הביקורת והלשון הרע, משה התעלם מאותם עזי פנים והמשיך בעבודתו הקדושה [העמק דבר].