לאחר חטא העגל, משה מקים אוהל מיוחד מחוץ למחנה, והפסוק מתאר את רגעי ההתגלות הפומביים והמרשימים שהתרחשו שם. המילה וְהָיָה פותחת תיאור של פעולה מתמשכת ותדירה, שחזרה על עצמה באופן קבוע [קאסוטו, מזרחי, שפתי חכמים]. התרחשות זו היוותה אות תמידי וגלוי לעיני העם: בכל פעם שמשה היה מתקרב לאוהל, מיד היו הכל רואים את עמוד הענן מופיע [אבן עזרא].
באשר למסגרת הזמן שבה התרחש נוהג זה, ישנן גישות שונות. דעה אחת ממקמת אירועים אלו במהלך ארבעים הימים האמצעיים (שבין שבירת הלוחות הראשונים לקבלת השניים), תקופה שבה משה שהה באוהל זה מחוץ למחנה כשהוא צם ומתפלל למען סליחה לעם, ולא על הר סיני [רש"ר הירש, העמק דבר]. דעה אחרת מציינת כי גילוי זה באוהל החל רק לאחר ירידת משה עם הלוחות השניים [אבן עזרא הקצר]. מנגד, יש המרחיבים את התקופה ומסבירים כי הנהגה זו נמשכה ברציפות מיום הכיפורים ועד שהוקם המשכן באופן רשמי [מזרחי, ברכת אשר על התורה].
כאשר משה נכנס פנימה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, אשר ביטא את כבוד ה׳ [ביאור שטיינזלץ]. האוהל לא היה משכן קבע אלוהי, אלא אוהלו האישי של משה, ולכן הנוכחות האלוהית לא שרתה בו בקביעות, אלא ירדה במיוחד רק כאשר משה נכנס אליו [רש"ר הירש]. הענן לא נכנס פנימה, אלא וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל. הסיבה למיקום זה היא חסד אלוהי: ברגע שמשה נכנס ונסתר מעיני העם, ה׳ העמיד את הענן בפתח כדי לספק לישראל מוקד רוחני מוחשי שאליו יוכלו לכוון את תפילותיהם והשתחוויותיהם, כתחליף לצורך האנושי שהוביל אותם קודם לכן לעשיית עגל הזהב [מלבי"ם].
אף על פי ששם ה׳ אינו מופיע במפורש בסוף הפסוק, ברור שהוא הנושא של המילים וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה [קאסוטו]. הדיבור האלוהי התקיים שם באוהל במקום שמשה יצטרך לעלות שוב להר, ויש המזהים דיבור זה עם מסירת התורה שבעל פה [העמק דבר]. קולו של ה׳ נשמע למשה בלבד, בעוד שאר העם שעמד בחוץ לא שמע אותו [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מדייקים במשמעות הפועל וְדִבֶּר, ומסבירים שהוא מתפקד כאן כלשון הווה ("ומְדַבֵּר"). קיימת אבחנה לשונית דקה: בעוד שהמילה "מִדַּבֵּר" (בחיריק) מתארת קול של ה׳ המדבר בינו לבין עצמו והאדם רק שומע אותו מאליו, כאן המשמעות היא "מְדַבֵּר" (בשוא), המורה על פנייה ישירה, פנים אל פנים, כמלך המדבר ישירות אל נתינו [רש"י, שפתי חכמים, ברכת אשר על התורה]. משום שמדובר במצב מתמשך של תקשורת ישירה ומכובדת זו, התרגום הארמי משתמש כאן באופן חריג במונח המבטא כבוד רב כלפי השכינה, ולא בתרגום הרגיל לפועל דיבור [רש"י, מזרחי, ברכת אשר על התורה].