פסוק זה מהווה את תשובתו של ה' לבקשתו של משה "הראני נא את כבודך". הפרשנים מסכימים כי ה' מסביר למשה את גבולות ההשגה האנושית: אדם אינו יכול להשיג את עצמותו ומהותו של האל, אלא רק את מידותיו, פעולותיו, והדרכים שבהן הוא מנהיג את העולם [רמב"ן, ספורנו, קאסוטו]. בנוסף, התשובה ניתנת בעיתוי שבו משה חשש כי "זכות אבות" תמה, ולכן ה' מבקש ללמד אותו סדר תפילה נצחי המבוסס על רחמים שאינם כלים לעולם [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים].
אֲנִי אַעֲבִיר כָּל־טוּבִי עַל־פָּנֶיךָ
המושג כל טובי מתפרש בקרב רוב הפרשנים כמידותיו הטובות של ה', דרכי חסדו, וכלל המציאות והבריאה שהמציא בטובו [אור החיים, מלבי"ם, הירש, ספורנו]. מנגד, יש המפרשים זאת כאוצרות השכר הגנוזים לצדיקים [רבנו בחיי].
המילה אעביר מוסברת בשני אופנים עיקריים: האחד, העברה והכרזה פומבית, בדומה ל"ויעבירו קול במחנה" [הרא"ש, חזקוני, הדר זקנים]; והשני, מעבר מהיר וחטוף, משום ששכל אנושי אינו מסוגל לעמוד ולהסתכל ממושכות באור האלוהי [קאסוטו, הכתב והקבלה]. הביטוי על פניך אינו מתאר ראייה פיזית, אלא השגה שכלית ונפשית – ה' יאיר את שכלו ונפשו של משה כדי שיוכל להבין את הנהגת הבורא [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר], או לחלופין, שהאור האלוהי ישתקף ויקרין על פניו של משה [רבנו בחיי].
וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ
חלק זה מתאר את האופן שבו ה' ילמד את משה את סדר התפילה (י"ג מידות הרחמים). ה' כביכול מתעטף בטלית כשליח ציבור, ומדגים למשה כיצד על ישראל להתפלל בעת צרה [רש"י, ברטנורא]. ה' יקרא לכל מידה בשמה, וילמד את משה כיצד השמות האלוהיים פועלים ומחיים את העולמות [אור החיים, מלבי"ם]. מספר פרשנים מדגישים כי על פי טעמי המקרא, ישנה הפרדה בין המילה בשם לבין שם ה'; כלומר, ה' ירים את קולו ויכריז על שמו ועל תואריו ומידותיו, כדי להודיע למשה את דרכי הנהגתו [שד"ל, אבן עזרא, אם למקרא].
וְחַנֹּתִי אֶת־אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲרַחֵם
בביאור מילים אלו מתגלעת מחלוקת עקרונית בין הפרשנים באשר לאופן חלוקת החסד האלוהי:
הגישה המרכזית גורסת כי ה' שומר לעצמו את הריבונות המוחלטת. החנינה והרחמים אינם מובטחים אוטומטית לכל חוטא, אלא ה' יחון וירחם רק בזמנים שיחפוץ בכך ורק על מי שראוי והגון לכך, כפי שתגזור חכמתו. זאת, כדי שחוטאים לא ינצלו את מידת הרחמים כדי להרע [רש"י, אבן עזרא, שד"ל, קאסוטו].
מנגד, גישה אחרת רואה בפסוק הבטחה לחסד חינם. ה' מעניק ממידות אלו גם לאנשים שאינם ראויים ואינם הגונים מצד שורת הדין, כמתנת חינם מתוך אוצרותיו [תורה תמימה, רבנו בחיי].
באשר להבדל בין המושגים, יש המבחינים כי וחנותי מתייחס לאדם שה' בוחר להרים את קרנו ולהעניק לו חן וכבוד אף מבלי שביקש זאת, ואילו ורחמתי מתייחס לאדם הנמצא בצרה, המבקש ומתפלל לרחמים, ונענה [העמק דבר]. רעיון נוסף הוא שחנינה היא עצם הענקת הקיום והחיים מלכתחילה, בעוד שרחמים הם הליווי והשמירה המתמדת על האדם לאורך כל שלבי חייו [רש"ר הירש].