שמות, פרק ל״ג, פסוק י״ט

אדם אינו יכול להשיג את מהות האל אלא רק את דרכי הנהגתו, ולכן ה' מבטיח אֲנִי אַעֲבִיר כָּל־טוּבִי עַל־פָּנֶיךָ, כלומר יגלה למשה בהשגה שכלית מהירה וחטופה את מידותיו, חסדיו וכלל הבריאה. כדי להפיג את החשש שזכות האבות תמה, ה' מלמד את משה סדר תפילה נצחי של רחמים ומכריז וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ, כשהוא מדגים כיצד יש להתפלל בעת צרה ומפרט בקול את שמותיו ומידותיו. בהמשך ההכרזה, וְחַנֹּתִי אֶת־אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲרַחֵם, ה' מבהיר כי הוא שומר לעצמו את הריבונות להעניק חסד רק למי שראוי לכך לפי חכמתו, אף שיש הרואים בכך הבטחה למתנת חינם גם לחוטאים שאינם הגונים. הענקת חסדים זו מורכבת מחנינה, שמשמעותה מתנת קיום והרמת קרנו של אדם אף מבלי שביקש זאת, ומרחמים המוענקים כהיענות ושמירה מתמדת על אדם הנמצא בצרה ומתפלל לישועה.