לאחר רגעי משבר עמוקים ותפילות ממושכות, מגיע מענה אלוהי המעניק ביטחון מחודש. הדו-שיח מגיע לנקודת שיא שבה החסד מוענק לא רק כמחילה כללית לאומה, אלא כאישור אישי ועמוק לקשר הייחודי שבין המנהיג לבוראו.
הפרשנים מציגים מגוון גישות באשר למהותו של הַדָּבָר הַזֶּה שה' מבטיח לקיים. הגישה המרכזית בקרב רבים מהפרשנים היא שההבטחה נסובה על השבת המצב לקדמותו, כפי שהיה לפני חטא העגל. ה' נעתר לבקשת משה ומסכים להשרות שוב את שכינתו בתוך מחנה ישראל וללכת עמהם בעצמו אל הארץ, ולא על ידי מלאך, תהליך שיוביל בסופו של דבר לבניית המשכן [אבן עזרא, ריב"א, אדרת אליהו, ביאור יש"ר]. מנגד, יש המפרשים שההבטחה מתייחסת להפליה ולהבדלה של עם ישראל משאר האומות. ה' מסכים ששכינתו לא תשרה עוד על אומות העולם, כך שנביאי אומות העולם יזכו להתגלות עקיפה בלבד [רש"י, קאסוטו].
גישות אחרות ממקדות את ההבטחה במשה עצמו. יש שרואים בכך הבטחה להודיע למשה את דרכי ה' ומידותיו, כפי שאכן התרחש מיד לאחר מכן במעמד י"ג מידות [חזקוני, בכור שור]. אחרים מסבירים שה' מבטיח לרומם את קרנו של משה ולהפוך אותו למופלא וגדול בעיני העם, הבטחה שבאה לידי ביטוי מאוחר יותר בקירון פניו [רשב"ם, הכתב והקבלה]. בנוסף, יש המציינים כי ההבטחה כוללת לא רק את סיפוק צורכי המחיה של העם, אלא גם הגנה צמודה במהלך מסעם [העמק דבר].
ה' מדגיש כי הוא מסכים לבקשה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי. הפרשנים מסכימים כי הוויתור האלוהי העצום נעשה אך ורק בזכותו האישית של משה ובשל החן שמצא, ולא בזכות העם [אבן עזרא, מלבי"ם, שפתי כהן]. עובדה זו מלמדת על הערך העצום וההשפעה הכבירה של מנהיג המשמש כסניגור ומליץ יושר עבור צאן מרעיתו [קאסוטו]. ייתכן שגילוי רצון זה וההתפייסות הגיעו לשיאם בסיום ארבעים הימים השניים, כאשר ה' ציווה על משה לפסול את הלוחות השניים [רמב"ן].
לגבי ההבטחה וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם, המשמעות היא שה' מעריך את ייחודו של משה, חוקק את שמו לפניו, ומעיד עליו כי הוא הוכיח את עצמו כראוי לבחירה האלוהית ולמתנות הרוחניות שקיבל [ביאור שטיינזלץ, רש"ר הירש]. ידיעה זו בשם משמעה העלאתו של משה ממדרגה למדרגה בהשגת האלוהות, מה שיגרום לו להמשיך ולמצוא חן בעיני ה' [מלבי"ם].
מעניין לשים לב לסדר המילים של ה'. בעוד שמשה בבקשתו הקודמת הקדים את עניין ה"ידיעה בשם" ל"מציאת חן", ה' הופך את הסדר. שינוי זה בא ללמד שמדרגת הידיעה בשם היא עליונה וגבוהה יותר ממדרגת מציאת החן. שהרי נח, למשל, מצא חן בעיני ה', אך לא נאמר עליו שה' ידעו בשם. ה' מודיע למשה שההשגה העליונה של הידיעה בשם נובעת כתוצאה ישירה מכך שמצא חן [אור החיים]. בכך, ה' מרגיע את משה שחשש כי איבד את המדרגה הזו, ומבטיח לו שהקשר האינטימי והקרוב ישוב להיות כבתחילה [כלי יקר], ומבהיר לו כי כוחו הגדול בידיעת השם הוא הטעם המרכזי להיענות לבקשתו [העמק דבר].