גבולות ההשגה האנושית מול האינסוף האלוהי עומדים במרכזו של תיאור התגלות נשגב זה. המונחים הפיזיים המופיעים בו מתארים מציאות רוחנית עמוקה, שכן מוסכם על הפרשנים כי לאל אין גוף או צורה חומרית, והשימוש במונחים כמו פנים, אחור וכף אינו אלא משל שנועד לשבר את האוזן ולהמחיש השגות שכליות ורוחניות.
כאשר נאמר וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי, הכוונה היא להסרת מסך הענן והערפל שסיכך על משה [רלב"ג, מלבי"ם], או לסילוק ההגנה האלוהית שנדרשה קודם לכן כדי שמשה לא יתמזג לחלוטין עם הקדושה ויהפוך לאין [שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת כסילוק הנהגת הכבוד האלוהי מנגד פניו [רש"י]. ברובד אלגורי, הדימוי של ה"כף" המכסה מסמל את המגבלה של הגוף החומרי, שכל עוד האדם עטוי בו בעולם הזה, נמנעת ממנו הראייה הרוחנית השלמה של העולם הבא והשכר הצפון לצדיקים [שפתי כהן].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההבטחה וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי מתייחסת ליכולת להשיג את דרכי ה' אך ורק דרך פעולותיו ומעשיו. האדם אינו יכול לתפוס את הבורא עצמו, אך הוא מסוגל להתבונן בבריאה, בנבראים ובהשתלשלות העולמות, ומתוך התוצאות להכיר מקצת ממידותיו של האל [ספורנו, רלב"ג, מלבי"ם, קאסוטו, ביאור יש"ר, רש"ר הירש]. תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בהסתכלות היסטורית: האדם אינו מסוגל להבין את סיבת המאורעות בעת התרחשותם, אלא רק במבט לאחור ובדיעבד, אז מתגלה התכלית והכוונה האלוהית שהוסתרה [חתם סופר, חב"ד]. פירוש נוסף מציע כי מדובר בהשגת האור והזוהר שנותרים לאחר שהשכינה חולפת [חזקוני, רשב"ם], או בהבטה דרך מסך רוחני יחיד שהאל הכין במיוחד כדי שהנביאים יוכלו להביט באורו מבלי להיפגע [אור החיים].
נדבך פרשני עמוק נשען על דברי חז"ל, לפיהם הראה ה' למשה "קשר של תפילין". ציור זה ממחיש כי כשם שהרואה את קשר התפילין מאחור יודע בהכרח שישנה אחיזה שלמה מלפנים, כך משה השיג חלק מקדושת ה', מתוך ידיעה ברורה שקיימת שלמות נשגבת שאינה נראית לחושים [תורה תמימה]. קשר התפילין מסמל את התפשטות כבודו של ה' בעולם והקשר שלו לנבראים, בניגוד לעצמותו המוחלטת והנבדלת [גור אריה, נתינה לגר]. יש הרואים בהראיית ה"אחוריים" עדות לשבר שנוצר בעקבות חטא העגל; ההשגה השלמה של "פנים בפנים" נסתלקה עקב החטא, ונותרה רק השגה חלקית של הקשר מאחור [משכיל לדוד]. ברובד נוסף, ה"אחוריים" מייצגים את התורה שבעל פה וההלכות המעשיות, בעוד ה"פנים" הם סודות התורה שבכתב, שהוסתרו מעיני הכלל מתוך מידת הרחמים, כדי שלא ייענשו אם יטעו בהבנתם [הכתב והקבלה].
לעומת זאת, הקביעה וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ מציבה את הגבול המוחלט של ההשגה האנושית. ה"פנים" הם מהותו ועצמותו של האל, מציאותו בטרם נברא העולם, והאור העליון המוחלט. השגה ישירה של עצמות זו היא בלתי אפשרית לכל נברא [ספורנו, מלבי"ם, אור החיים, ביאור יש"ר]. כשם שאדם הרואה את חברו מאחוריו אינו יכול להתבונן בתווי פניו באספקלריה מאירה, כך לעולם לא יוכל האדם להשיג את הבורא בהשגה שכלית או מהותית שלמה [דעת זקנים, בכור שור].