חשבתם פעם איך בני ישראל ידעו מתי ה׳ מדבר עם משה? אחרי חטא העגל, משה הקים לעצמו אוהל מיוחד מחוץ למחנה. המילה וְהָיָה מלמדת אותנו שזה לא קרה רק פעם אחת, אלא חזר על עצמו באופן קבוע. בכל פעם שמשה היה מתקרב לאוהל, כולם היו יכולים לראות את הפלא מתרחש.
ברגע שמשה היה נכנס פנימה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן. הענן הזה סימל את הכבוד של ה׳. מכיוון שזה היה האוהל הפרטי של משה, הנוכחות של ה׳ לא נשארה שם כל הזמן, אלא ירדה במיוחד רק כשהוא נכנס. הענן לא נכנס לתוך האוהל, אלא וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל. למה דווקא בפתח? ה׳ עשה חסד עם בני ישראל. כשמשה היה בתוך האוהל, העם לא יכול היה לראות אותו. לכן ה׳ העמיד את הענן בחוץ, כדי שיהיה לעם משהו קדוש וברור מול העיניים שאליו יוכלו לכוון את התפילות שלהם, במקום לחפש תחליפים כמו עגל הזהב.
כשהענן עמד בפתח, ה׳ וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה. ה׳ פנה אל משה ישירות, ממש כמו מלך שמדבר אל האדם שעומד מולו פנים אל פנים. הקול של ה׳ נשמע רק באוזניו של משה בתוך האוהל, וכל שאר העם שעמד בחוץ לא שמע אותו.