יצא לכם פעם לראות אדם מאוד חשוב עובר, וכולם פתאום עוצרים את מה שהם עושים ונעמדים לכבודו? זה בדיוק מה שקרה במדבר אחרי חטא העגל. למשה היה אוהל מיוחד מחוץ למחנה, ובכל יום, אחרי שסיים ללמד ולעשות שלום בין האנשים, הוא היה צועד אליו.
המילים כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל מתארות את הרגע הקבוע שבו משה יצא מהמחנה אל האוהל שלו. ברגע שהוא היה עובר, יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ. כל בני ישראל היו נעמדים בפתח האוהל שלהם מתוך כבוד עצום למנהיג שלהם. דרך אגב, מזה אנחנו לומדים עד היום את ההלכה שצריך לעמוד כשנכנס רב או אדם גדול.
בזמן שמשה הלך, האנשים לא חזרו מיד לעיסוקיהם אלא וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה. הם הסתכלו עליו באהבה, שיבחו אותו, ורצו ללמוד מההתנהגות של האדם הצדיק הזה, כשהם יודעים שהנוכחות של ה' ממש מחכה לו שם באוהל.