שמות, פרק ל״ג, פסוק ד׳

תארו לעצמכם שהיו מבטיחים לכם טיול למקום הכי מדהים בעולם, אבל האנשים שאתם הכי אוהבים לא היו יכולים לבוא איתכם. האם הייתם מתלהבים? כנראה שהרבה פחות, כי העיקר הוא להיות ביחד איתם. זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל. הם שמעו את הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה, כלומר את החדשות העצובות שה' החליט שהוא לא ילווה אותם בעצמו לארץ ישראל אלא ישלח מלאך במקומו. למרות שהם עמדו להיכנס לארץ נהדרת ומלאה בכל טוב, הם הבינו ששום דבר לא שווה אם ה' לא קרוב אליהם. בגלל זה וַיִּתְאַבָּלוּ, הם הרגישו צער עמוק והיו עצובים מאוד, ממש כמו תינוק שבוכה כשאמא שלו מתרחקת ממנו. מתוך הכאב הגדול שלהם וְלֹא שָׁתוּ, כלומר הם לא שמו על עצמם, שום איש את עֶדְיוֹ, שהם התכשיטים והבגדים המפוארים שלו. בדרך כלל אנחנו מתקשטים כדי לשמוח ולהיראות חגיגיים, אבל בני ישראל הרגישו שכשכבוד ה' מתרחק מהם אין שום טעם להתקשט. בנוסף, הם זכרו שאת חטא עגל הזהב הם עשו בעזרת התכשיטים שלהם, ולכן הם בחרו לא לענוד אותם כדי להראות שהם באמת מתחרטים על מה שעשו.