שמות, פרק ל״ג, פסוק ד׳

הבשורה על כך שהשכינה תסתלק מקרבם ותוחלף בהנהגת מלאך היא הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה שהכה את ישראל ביגון. מתוך הבנה ששפע חומרי אינו תחליף לקרבת ה', וַיִּתְאַבָּלוּ בכאב עמוק על הריחוק ממנו. כביטוי מעשי לאבלם וְלֹא שָׁתוּ, כלומר לא שמו, אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו. הימנעות זו מענידת תכשיטים ובגדי תפארת היוותה גם מעשה תשובה על חטא העגל שנעשה בזהב, ויש המפרשים כי היא מסמלת את אובדן הכתרים הרוחניים שקיבלו במעמד הר סיני.