שמות, פרק ל״ג, פסוק י״א

הנבואה המוענקת למשה היא גלויה, ללא מתווכים, ולכן מתוארת במילים וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. דיבור ידידותי זה, שבו משה נותר לעמוד על רגליו מתוך קרבה רוחנית, נועד גם לאותת לו שעליו לחדול מכעסו על העם, ובעקבות כך משה וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה כדי לקרב את ישראל וללמדם את התורה שקיבל. לעומתו, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מכונה נַעַר לא בשל גילו, אלא כתואר המעיד על תפקידו כעוזר אישי או כדי לבטא את שקיעותו המוחלטת בלימוד על חשבון העיסוק בהנהגת הציבור. משום כך יהושע לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, בהיותו התלמיד האידיאלי שאינו פוסק מלימודו ומשמש כשומר על כבוד המקום, ויש המפרשים שאימת הנבואה ששרתה באוהל פשוט ביטלה את כוחותיו הפיזיים וריתקה אותו למקומו.