שמות, פרק ל״ג, פסוק ג׳

לאחר חטא העגל מצווה ה' על העם לעזוב את הר סיני ולעלות אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, המעניקה שפע טבעי של יבול ודבש תמרים ללא מאמץ. הבטחה זו נועדה לנחם את העם, אך גם משקפת את מצבם הרוחני הירוד שאינו מאפשר עוד קיום ניסי, ולכן מודיע ה' כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ ומבטל את השראת שכינתו הישירה במחנה. במקום זאת יוביל אותם מלאך, וזאת כצעד של חמלה, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה הנמשל לבהמה עקשנית המסרבת לקבל עול. בגלל נטייה זו למרוד, נוכחות אלוהית קרובה תהפוך כל חטא לפגיעה ישירה במלך, פֶּן אֲכֶלְךָ ואביא להשמדתך המוחלטת בַּדָּרֶךְ. עם זאת, ציון תקופת הנדודים המועדת לפורענות רומז כי ההתרחקות עשויה להיות זמנית, וייתכן שבעתיד תשוב השכינה לשרות בתוכם לבטח.