תארו לעצמכם מצב שבו רבתם עם חבר טוב, ואחרי שביקשתם סליחה אתם מתחילים להשלים, אבל עדיין מרגישים קצת מתח באוויר. זה פחות או יותר מה שקרה לבני ישראל אחרי חטא העגל. ה' פונה למשה ואומר לו לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה. למה דווקא לעלות? קודם כל, כי ארץ ישראל נחשבת לארץ גבוהה, וכשנוסעים אליה בעצם עולים. אבל יש כאן גם רמז מיוחד, ה' אומר למשה ולעם לעזוב את המקום שבו קרה החטא, להתקדם הלאה, לתקן ולהתחיל מחדש במקום אחר.
כשקוראים היטב, שמים לב שה' אומר למשה להתקדם יחד עם אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ. ה' לא קורא להם "העם שלי" או "בני ישראל", כי הוא עדיין קצת מרוחק מהם בגלל החטא. מצד שני, הוא כבר לא אומר למשה "העם שלך" מתוך כעס כפי שאמר קודם לכן, אלא מסתפק במילה "העם", וזה סימן שהם מתחילים להשלים. המילה אַתָּה מראה שהמשך המסע קורה עכשיו בעיקר בזכות משה, שמוביל אותם קדימה ושבזכותו הם ניצלו.
ה' אומר להם להמשיך אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי. למה ה' מזכיר פתאום את השבועה לאבות שלנו, אברהם, יצחק ויעקב? בגלל חטא העגל, בני ישראל איבדו את הזכות להיכנס לארץ בזכות המעשים של עצמם. עכשיו, הכניסה לארץ מתאפשרת רק בזכות האבות הטובים שלהם וההבטחה שה' נתן להם פעם, שבה נאמר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה, כלומר שהארץ תינתן לילדים ולנכדים שלהם. ה' מראה להם שלמרות המשבר, הוא זוכר את ההבטחה הישנה ומקיים אותה באהבה.