יחזקאל, פרק י״ח, פסוק י״ג

בן רשע לאב צדיק אינו יכול להישען על זכויות אבותיו, ועליו לשאת באחריות אישית למעשיו. על אדם אשר בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח, כלומר הלווה את כספו בריבית מפורשת או סמויה, עולה השאלה הרטורית וָחָי, האם יעלה על הדעת שיינצל בזכות אביו. התשובה היא לֹא יִחְיֶה, שכן מאחר שאֵת כׇּל־הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה כדוגמת עבודה זרה וגילוי עריות, אין בידו זכות אישית שתגן עליו. נגזר עליו מוֹת יוּמָת בעונש כפול, מיתה חמורה בידי בית דין בעולם הזה ואובדן חיי הנפש בעולם הבא. אשמתו של החוטא היא בלעדית ודָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה, משום שהוא גרם למיתת עצמו במו ידיו.