יחזקאל, פרק י״ח, פסוק ט׳

אדם המקיים את ציוויי ה' ונמנע מעבירות מתאפיין בכך שבְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ, כלומר הוא מקיים מיוזמתו את המצוות שבין אדם למקום ואף את אלו שאין להן טעם הגיוני, במטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. כמו כן, וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת אֱמֶת מלמד כי הוא מקפיד על המצוות שבין אדם לחברו וממתין בציפייה להזדמנות לקיימן, ופועל ממניעים טהורים ללא רצון בנקמה, כדי לקיים את התורה כולה שנקראת אמת. אדם זה מוגדר צַדִּיק הוּא משום שצדקתו ניכרת במעשיו בפועל ולא רק במוכנותו הנפשית, ועל פי שורת הדין מובטח לו כי חָיֹה יִחְיֶה ויזכה לחיים בעולם הזה ובעולם הנפשות.