לאחר שהנביא עסק בדיון על אב ובן, וקבע שבן אינו נענש על חטאי אביו הרשע, עובר המוקד כעת לאדם עצמו. המעבר ממחיש את מידת הצדק של ה' [מצודת דוד], ומלמד שלא רק שאדם אינו נושא בעוון אבותיו, אלא שאפילו באותו אדם עצמו, אם ישנה את דרכיו, הוא לא ייענש על חטאי העבר שלו [מלבי"ם, אברבנאל].
תהליך התיקון של הרשע מתחלק לשני שלבים. תחילה, כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָו – זהו תיקון העבר, הכולל חרטה על הפשעים ועזיבת החטאים כדי שלא לשוב אליהם עוד [מלבי"ם, אברבנאל]. המילה חַטֹּאתָו נכתבת בכתיב חסר ללא האות יו"ד, אך נקראת ברבים כ"חטאתיו" [מנחת שי, רד"ק]. השלב השני הוא וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקּוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה – זהו תיקון העתיד, שבו האדם מקפיד מעתה והלאה על קיום המצוות [מלבי"ם, אברבנאל].
הפרשנים מביאים את שאלת חז"ל: מדוע אדם שחטא רוב ימיו ולבסוף חזר בתשובה זוכה לחיים, והרי היה ראוי לשקול את מעשיו ולהחשיבו כמי שחציו זכאי וחציו חייב? התשובה לכך היא שברגע שאדם מתחרט באמת על מעשיו הראשונים, חטאי העבר נמחקים ואינם נחשבים לו לכלום. הדין נקבע על פי סופו של האדם, ומרגע ששב בתשובה הוא נחשב כצדיק גמור שלא חטא מימיו [רד"ק, אברבנאל].
שכרו של השב בתשובה מנוסח באופן כפול: חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת. כפילות זו מתפרשת כהבטחה לחיים בעולם הזה והצלה ממוות בעולם הבא [רד"ק], או לחלופין, כזכייה בחיי הנפש והינצלות ממיתת הגוף [מלבי"ם]. אין לראות בקבלת התשובה שינוי רצון או ביטול גזר דין מצד ה', שכן רצונו המקורי והעיקרי של ה' מלכתחילה הוא שהרשע ישוב מדרכו הרעה ויזכה בחיים [מלבי"ם].