התגלות נבואית זו משמשת כשער לבירור יסודי של שאלות שכר ועונש, צדק אלוהי ואחריות אישית. הנבואה נמסרת לנביא על רקע תרעומת קשה שרווחה בקרב גולי יהודה וירושלים. העם חש תסכול ואף טען לעיוות הדין, מכיוון שהרגיש שהוא נושא בעונש הקשה על חטאי הדורות הקודמים. לטענתם, אותם אבות חוטאים, דוגמת מנשה ושאר מלכי יהודה שהרשיעו, מתו בכבודם מבלי להיענש בחייהם, בעוד הבנים משלמים את המחיר ויוצאים לגלות. דבר ה׳ מגיע אל הנביא כדי להפריך את תפיסתם המוטעית של העם ולהבהיר את עקרון האחריות האישית, לפיו כל אדם, בין אם הוא צדיק ובין אם הוא רשע, נידון אך ורק על פי מעשיו שלו ואינו נענש בגלל חטאי אבותיו [אברבנאל]. הפנייה אל הנביא מסתיימת במילה לֵאמֹר, אשר אינה באה רק כתיאור של דיבור, אלא מהווה ציווי מעשי המורה לנביא לקחת את המסר האלוהי שקיבל ולהעביר אותו הלאה כדי לאומרו במפורש באוזני בני ישראל [רד"ק].
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.