ה' נשבע בשבועה חמורה לשים קץ לתפיסה שגויה שהשתרשה בעם, ומצהיר כי מעתה ואילך יובהרו דרכי משפטו באופן שיעלים כליל את השימוש בפתגם העממי.
המילה אִם משמשת כאן כלשון שבועה שמשמעותה שלילה, כלומר "לא" [ביאור שטיינזלץ], והמילה מְשֹׁל פירושה למשול משל [רש"י]. לפיכך, ה' מצהיר כי אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה – המשל ייעלם לחלוטין מן הדיבור ומן המחשבה של בני ישראל [ביאור שטיינזלץ].
הסיבה להיעלמותו של המשל היא שה' עתיד להודיע לעם את אופן משפטו האמיתי, כך שהם יבינו שהצדק עמו ויפסיקו לטעות [מצודת דוד, רד"ק]. ה' מבהיר כי כל הנפשות, הן נפש האב והן נפש הבן, שייכות לו. הוא הוריד אותן לעולם בתוך גוף בשר ודם כדי שידבקו בדרכיו, והוא חפץ בחייהן ולא במותן. מכיוון שכל הנפשות שאובות מכבודו ושייכות לו במידה שווה, בלתי מתקבל על הדעת שה' יעניש נפש שלא חטאה לו [רד"ק].