יחזקאל, פרק י״ח, פסוק כ״ו

הפסוק עוסק במקרה הטרגי של אדם צדיק שנוטש את דרכו הטובה ופונה לעשיית רע, ומבאר את אופן ענישתו.

המילים בשוב צדיק מצדקתו אינן מתארות רק מעידה, אלא מצב שבו האדם מתחרט על מעשיו הטובים שבעבר ומתחיל לעשות רע מכאן ולהבא [רד"ק, מלבי"ם].

על פי הפרשנים, המילה עליהם בלשון רבים מלמדת על עונש כפול שהאדם מקבל על שני היבטים שונים של מעשיו: ראשית, על עצם עזיבת דרך הטוב והחרטה על צדקתו, חטא שחומרתו גדולה אף יותר בשל מעלתו הרוחנית הקודמת. שנית, על מעשי העוול עצמם שהוא עושה כעת [רד"ק, מלבי"ם].

המילים בעולו אשר עשה ימות מדגישות כי המוות אינו נובע משינוי שרירותי ביחסו של ה׳ אל האדם, אלא הוא תוצאה ישירה של בחירותיו; החטא עצמו הוא זה שממית אותו [מלבי"ם]. גישה אחרת מאירה את המוות מנקודת מבט שונה, ורואה בו גם היבט של חסד: האדם מת בעת עשיית העוול, ובכך נמנע ממנו להמשיך ולהעמיק את חטאיו [מצודת דוד].

מתוך תיאור נפילתו של הצדיק, משתקף גם העיקרון ההפוך והמעודד הנוגע לרשע השב בתשובה: עברו של האדם לעולם אינו חורץ את גורלו ואינו שולל ממנו את אפשרות התיקון [ביאור שטיינזלץ].