אדם צדיק שבוחר לנטוש את דרכו הטובה ולפנות לעשיית רע ייענש על כך בחומרה. התיאור בשוב צדיק מצדקתו אינו מבטא מעידה בלבד, אלא חרטה על מעשיו הטובים בעבר והחלטה לעשות רע, ולכן הוא נענש באופן כפול המרומז במילה עליהם: גם על נטישת הדרך הטובה שחמורה במיוחד בשל מעלתו הרוחנית הקודמת, וגם על מעשי העוול עצמם שהוא עושה כעת. הקביעה בעולו אשר עשה ימות מבהירה כי המוות אינו שינוי שרירותי ביחסו של ה' אלא תוצאה ישירה של החטא שממית אותו, ויש הרואים בכך גם חסד המונע ממנו להעמיק את חטאיו. מתוך תיאור זה משתקף גם העיקרון ההפוך, לפיו עברו של אדם לעולם אינו חורץ את גורלו ואפשרות התיקון תמיד קיימת.
יחזקאל, פרק י״ח, פסוק כ״ו
בְּשׁוּב־צַדִּ֧יק מִצִּדְקָת֛וֹ וְעָ֥שָׂה עָ֖וֶל וּמֵ֣ת עֲלֵיהֶ֑ם בְּעַוְל֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יָמֽוּת׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.