יחזקאל, פרק י״ח, פסוק ח׳

דמותו המוסרית והכלכלית של האדם הצדיק מתאפיינת ביושרה עסקית, בהימנעות מניצול הזולת וברדיפה אחר צדק מוחלט ביחסים שבין אדם לחברו.

האות בי"ת במילה בַּנֶּשֶׁךְ מנוקדת בפתח, המעיד על חסרונה של ה"א הידיעה. משמעות הדבר היא שהכוונה היא לנשך הידוע והמוכר שאותו אסרה התורה [רד"ק, מנחת שי]. הפרשנים מסכימים כי המילים נֶשֶׁךְ ותַּרְבִּית עוסקות שתיהן באיסור הלוואה בריבית, אך נחלקו באשר להבדל ביניהן. גישה אחת מבחינה בין סוגי ההלוואות, ולפיה נֶשֶׁךְ מתייחס להלוואת כסף, ואילו תַּרְבִּית מתייחסת להלוואת אוכל [מצודת ציון]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי שני המונחים מתארים את אותו הדבר בדיוק. הסיבה לשימוש בשני מונחים שונים היא כדי להחמיר עם המלווה בריבית, כך שיעבור על שני לאווים נפרדים [רד"ק].

הפעלים השונים מציינים שלבים שונים בתהליך ההלוואה: לֹא־יִתֵּן מתייחס לרגע מתן ההלוואה, בעוד שלֹא יִקָּח מתייחס לשעת גביית החוב [רד"ק]. יתרה מכך, הצדיק נמנע מלקחת ריבית בעת פירעון החוב אפילו אם הלווה מציע לתת לו אותה מעצמו ומרצונו החופשי [מצודת דוד]. מעבר למעשה הפיזי של ההימנעות מריבית, ישנו גם רובד תודעתי. הצדיק אינו רק נמנע מפעולה אסורה, אלא מכוון את דעתו באופן אקטיבי כדי לקיים את מצוות הלא תעשה של איסור הריבית, בדומה לכוונה הנדרשת בקיום מצוות עשה [חומת אנך].

המילים מֵעָוֶל יָשִׁיב יָדוֹ מהוות הצהרה כללית על כך שהאדם נמנע מעשיית רע ומתרחק מכל הדברים שאסרה התורה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ובפרט מעוולות בתחומי המשפט, המשקל והמידות [רד"ק]. גם כאן קיים רובד של כוונה פעילה לשמור על מצוות הלא תעשה ולהימנע מעבירה [חומת אנך].

לבסוף, הכתוב עובר לתאר את מעשיו החיוביים של הצדיק. המילים מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה בֵּין אִישׁ לְאִישׁ מלמדות שאם אדם זה יושב כשופט בין שני אנשים, הוא מקפיד לעשות משפט צדק, אינו מטה את הדין ואינו נושא פנים לאף אחד מן הצדדים [רד"ק, מצודת דוד].