הנביא מפרט שורת חטאים חמורים שביצע הבן הרשע, הכוללים פגיעה בחלשים, עבירות ממוניות, עבודה זרה ופגמים מוסריים.
על המילים עָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנָה מסבירים הפרשנים כי המילה הוֹנָה משמעותה אונאה, עושק ולקיחת ממונם של אחרים במשא ומתן, בין אם בידיעתם ובין אם לאו [מצודת ציון, מצודת דוד, רד"ק]. הכתוב מציין במפורש את העני והאביון משום שהם חלשים וקלים לניצול, והעושק אינו חושש מהם. עם זאת, סביר להניח שאדם זה עושק גם אחרים, והעני הוזכר רק מפני שזוהי תופעה שכיחה [רד"ק].
המילה חֲבֹל פירושה משכון [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. החטא המתואר במילים חֲבֹל לֹא יָשִׁיב הוא שהמלווה שלקח משכון מחברו לא החזיר לו אותו עם שקיעת השמש, ובכך עבר על מצוות התורה המורה להשיב לעני את משכונו [מצודת דוד].
בתחום העבודה הזרה, וְאֶל הַגִּלּוּלִים נָשָׂא עֵינָיו מתפרש כהסתכלות מכוונת על האלילים במטרה להפנות את הלב אליהם [מצודת דוד].
בביאור המילים תּוֹעֵבָה עָשָׂה, מציגים הפרשנים גישות שונות. יש המפרשים זאת באופן כללי כעשיית מעשים מתועבים בעיני ה' [מצודת דוד]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מזהים במונח "תועבה" רמז לעבירות מיניות חמורות וספציפיות: יש המפרשים שהכוונה היא למשכב זכור [רש"י], ואילו אחרים סבורים שהכוונה היא לקיום יחסים עם אישה נידה [רד"ק].