תחשבו רגע על מישהו שנטפל דווקא לאנשים חלשים ממנו. זה מרגיש מאוד לא הוגן, נכון? הנביא מספר לנו על אדם שבוחר בדרך רעה ופוגע באחרים בכוונה. כשהנביא אומר עָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנָה, הכוונה היא שהאדם הזה מרמה אנשים ולוקח מהם כסף שלא מגיע לו. הוא בוחר לפגוע דווקא באנשים עניים כי קל יותר לנצל אותם והוא לא מפחד מהם, למרות שברור שהוא מרמה גם אנשים אחרים.
בנוסף, המילים חֲבֹל לֹא יָשִׁיב מתארות אדם שלקח מחבר שלו משכון, שהוא חפץ שנותנים כעירבון כשמלווים כסף. התורה מצווה להחזיר לעני את החפץ שלו לפני שקיעת השמש, אבל האדם הזה מתעלם מהמצווה ופשוט לא מחזיר לו אותו.
המעשים הרעים שלו ממשיכים גם כלפי ה׳. כשהוא וְאֶל הַגִּלּוּלִים נָשָׂא עֵינָיו, הוא מסתכל בכוונה על פסלים של אלילים כדי למשוך את הלב שלו להאמין בהם. ולבסוף, המילים תּוֹעֵבָה עָשָׂה מסכמות שהוא פשוט בוחר לעשות מעשים רעים מאוד ששנואים על ה׳.