יחזקאל, פרק י״ח, פסוק כ״ד

כאשר אדם בוחר לנטוש את דרך הישר, וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כדרכם של הרשעים, נשאלת השאלה הרטורית וָחָי, כלומר האם יעלה על הדעת שימשיך לחיות בזכות צדקתו הראשונה. התשובה לכך שלילית, ובעקבות חרטתו על מעשיו הטובים בעבר כׇּל צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה, שכן הוא שינה את יחסו הפנימי וחסם את עצמו מלקבל שפע מאת ה'. עונש המוות שיחול עליו מורכב משני רבדים של קלקול. הרובד הראשון הוא בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל, המבטא בגידה, התרחקות מה' וחרטה על עברו הטוב, והרובד השני הוא וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, שהם העוולות המעשיות החדשות שהוא מבצע. בגין ההשחתה הרעיונית והמעשית גם יחד, בָּם יָמוּת.