יחזקאל, פרק כ״ב, פסוק כ״ו

ההנהגה הרוחנית, שאמורה הייתה להדריך את העם, מועלת בתפקידה ומובילה את הקלקול הדתי כאשר כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי. הכהנים גזלו את התורה בכך שנמנעו מללמד, איבדו את סמכותם להוכיח בשל חטאיהם, ואף ניצלו את מעמדם לרווח אישי. בשל כך וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי, שכן הם זלזלו במקדש, אכלו קודשים בטומאה, ובֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ לבני ישראל. בנוסף, וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם כאשר התעלמו מחילולי שבת המוניים ונמנעו מלמחות. התנהגות זו הובילה לכך שוָאֵחַל בְּתוֹכָם, כלומר שמו ורצונו של ה' חוללו ובוזו בקרב העם במקום להיות מקודשים על ידי מנהיגיו.