יחזקאל, פרק כ״ב, פסוק ו׳

המלכים, השרים ואצילי העם, שהם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, היו אמורים לשמש מצפן מוסרי לחברה אך התגלו כמוקד של שחיתות וכוחנות. כל מנהיג פעל בבחינת אִישׁ לִזְרֹעוֹ, והתנהל אך ורק מתוך הפעלת כוח דורסני תוך ניצול מעמדו, עושרו וקשריו כדי לגבור על אחרים. במקום להשתמש במערכת המשפט, המנהיגים זנחו את היושר והפעילו אלימות שהעלימה מהעם את האפשרות ללמוד מהם התנהגות ראויה. התוצאה הישירה של שלטון זה היא לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם, שכן השימוש הבלתי מרוסן בעוצמה הוביל בסופו של דבר לאלימות קשה ולשפיכות דמים.