ה' קורא לנביא לערוך בירור נוקב מול ירושלים, ולהציג בפניה את חומרת מעשיה המצדיקים את חורבנה.
המילה התשפוט פותחת בה"א השאלה, והכפילות בביטוי התשפוט התשפוט נועדה לחזק ולהדגיש את העניין [רד"ק]. ה' שואל את הנביא האם הוא חפץ לשפוט, לחקור ולהתווכח עם אנשי העיר [מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ]. יש המפרשים כי הנביא היסס בתוכו אם לחקור את עוונות העיר, וה' דוחק בו לעשות זאת [מלבי"ם]. מהות ה"משפט" בפסוק זה אינה ענישה בפועל, אלא משפט של דברים ותוכחה מילולית, שנועדו לברר לעומק מדוע העיר התחייבה כליה [רד"ק, מלבי"ם].
הכינוי עיר הדמים מכוון לירושלים [רש"י, שטיינזלץ]. העיר זוכה לכינוי זה משום שאנשיה שופכים דם נקיים. אף על פי שהיו בירושלים גם עבודה זרה ותועבות רבות אחרות, שפיכות הדמים מודגשת במיוחד משום שהיא העוון הגדול והחמור מכולם [רד"ק]. לצד זאת, יש המציעים כי "הדמים" רומזים גם לדמי החללים שעתיד האויב להרוג בתוכה בעת החורבן [מלבי"ם].
המילה וְהוֹדַעְתָּהּ נכתבת עם ה"א מופקת בסופה, ומשמעותה "הודע אותה" [רש"י, מנחת שי]. ה' מצווה על הנביא לגלות לעיר ולפרוש בפניה במסגרת הוויכוח את כל תועבותיה [מצודת דוד, שטיינזלץ]. מטרת פירוט החטאים היא להוכיח לעיר שהיא אכן אשמה לפי מעשיה, ולהראות בבירור כי הפורענות הקשה שבאה עליה היא מוצדקת לחלוטין ונעשית על פי שורת הדין [רד"ק, מלבי"ם].