הופעת דְבַר ה' כנבואה חדשה נועדה להשיב על תמיהה מוסרית שעלולה הייתה להתעורר בקרב העם. בני ישראל היו עשויים לשאול כיצד ייתכן שהכוהנים, הלוויים ואנשי המעשה הצדיקים שבירושלים ייספו יחד עם הרשעים, וכך יהיה דין הצדיק כדין הרשע. משום כך מופיעה נבואה נוספת, המבהירה כי כל תושבי ירושלים ללא יוצא מן הכלל היו רעים וחטאים לה' מאוד [אברבנאל].
כדי להמחיש את מצבם העגום של יושבי העיר, הנבואה החדשה מדמה את בית ישראל לסיגים, שהם הפסולת של הכסף, ולמתכות פחותות כגון נחושת, בדיל, ברזל ועופרת. בעוד שחלק מן המפרשים מבינים כי העם נמשל מלכתחילה למתכות פחותות שמוכנסות לכור ההיתוך ונותרות כפסולת, ישנה גישה שלפיה הדימוי מצביע על תהליך של הידרדרות. על פי תפיסה זו, בצאתם ממצרים ובקבלת התורה היו ישראל ככסף נבחר וטהור. אולם, כאשר נכנסו לארץ ישראל, הארץ שימשה עבורם ככור היתוך; מתוך רוב הטובה שהושפעה עליהם הם בעטו בה', וכל מה שנותר מהם בכור הוא סיגים ומתכות פחותות בלבד [אברבנאל].