השחתתה המוסרית של העיר ניכרת בפגיעה ביסודות החברה ובאוכלוסיות החלשות ביותר. חטאים אלו מקבילים לתועבות שעליהן הוזהרו ישראל בפרשת קדושים [רש"י].
תחילה מודגש כי אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ, כלומר נהגו בהם בזלזול ובביזיון [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מדובר בעבירות חמורות כל כך, שראוי היה לכל אדם להתרחק מהן מעצם ההיגיון והמוסר האנושי הבסיסי, אף אילולא ציוותה על כך התורה במפורש [רד"ק, צאינה וראינה].
מכאן עובר התיאור ליחס כלפי הפגיעים בחברה. לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ, משמעות הדבר היא שכל משא ומתן והתעסקות עם הזרים נעשו תוך ניצול, גזל, לחץ והיטפלות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפגיעה בגר נבעה מחולשתו החברתית, שכן אין לו קרובים ועוזרים שיגנו עליו [רד"ק].
באופן דומה, יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ. במקום לתמוך בהם, תושבי העיר הציקו להם ופגעו בהם באמצעות אונאה ועושק ממוני [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. גם כאן, הניצול נבע ממעמדם החלש של היתום והאלמנה, שאיבדו את משענתם בהיעדר אב ובעל [רד"ק].