הופעת נבואה חדשה זו נועדה להשיב על שאלה מהותית שעלולה לעלות בקרב העם: מדוע הביא ה' עונש כה קשה על הארץ? הפתיחה וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר משמשת כהקדמה לתשובה מקיפה, המתארת את השחתתה המוחלטת של החברה על כל רבדיה [אברבנאל].
הפרשנים מסבירים כי הנבואה שמתחילה כאן חושפת שרשרת של קלקולים מוסריים ודתיים. הארץ עצמה נותרה טמאה ולא חזרה בתשובה מעוון עבודה זרה, וכתוצאה מכך נעצרו ממנה הגשמים. ההנהגה הרוחנית כשלה לחלוטין: נביאי השקר התאגדו יחד כדי להטעות את העם בהבטחות שווא, ופעלו כאריות טורפים המאבדים את נפשות האנשים ומרבים אלמנות. הכהנים, שתפקידם היה להורות משפט והלכה, עיוותו את התורה, טשטשו את הגבולות בין קודש לחול ובין טמא לטהור, והעלימו עין מחילול שבת.
השחתה זו חלחלה גם להנהגה המדינית ולפשוטי העם. השרים מתוארים כזאבים טורפים השופכים דם ומאבדים נפשות למען בצע כסף. במקביל, אנשי העיר ועובדי האדמה ניצלו את היעדר החוק כדי לעשוק ולגזול את החלשים בחברה, ובהם העני, האביון והגר. לנוכח קריסה מוסרית כוללת זו, חיפש ה' אדם אחד שיתקן את הפרצה ויעצור את ההשחתה. משלא נמצא איש כזה, שפיכת הזעם והחורבן מתבררות כדין צדק מוחלט, הנובע ישירות ממעשי העם [אברבנאל].