התדרדרות מוסרית חמורה ניכרת בירושלים, המאגדת בתוכה את שלוש העבירות החמורות ביותר: שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות [מלבי"ם].
תחילה מוצג חטא שפיכות הדמים שנעשה באמצעות אַנְשֵׁי רָכִיל, אנשים שעסקו בלשון הרע [מצודת ציון]. הם נהגו ללכת מהחלשים אל החזקים ולהפיץ דיבות [רד"ק], כאשר כוונתם המפורשת הייתה לְמַעַן שְׁפׇךְ־דָּם להביא להריגתו של האדם שעליו דיברו ולשפוך דם נקי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המלבי"ם מוסיף כי רכילות זו, הנובעת ממידת הקנאה, היא אחד הגורמים המרכזיים לשפיכות הדמים בעיר.
מכאן עובר הכתוב לתיאור חטא העבודה הזרה: וְאֶל־הֶֽהָרִים אָכְלוּ בָךְ. המילה "אל" משמשת כאן במשמעות של "בתוך" או "על" [מצודת ציון]. התיאור מתייחס לאכילה מזבחי עבודה זרה ותקרובות שהוקרבו לאלילים [מצודת דוד, רד"ק], פולחן שנעשה כרגיל על פסגות הרים רמים [ביאור שטיינזלץ]. רש"י מבהיר, על פי תרגום יונתן, שעצם האכילה בהרים היא ביטוי לעבודת האלילים עצמה.
לבסוף נחתם התיאור במילים זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ. בביאור המושג "זימה" קיימות שתי גישות עיקריות בקרב הפרשנים: הגישה המרכזית מזהה זאת כמונח כללי לפריצות וגילוי עריות, חטאים שיפורטו בהרחבה בפסוקים הבאים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה במשמעות של גנות ורשע [מצודת ציון], או כעצות של רשעה ותכנון מזימות [רש"י].