מדינות העולם כולו עתידות להביט בנפילתה של ירושלים וללעוג למצבה השפל. הארצות הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת עתידות יִתְקַלְּסוּ־בָךְ, כלומר יתלוצצו, יבזו וישפילו את ישראל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
מוקד הלעג הוא היותה של העיר טְמֵאַת הַשֵּׁם, בעלת מוניטין גרוע בקרב הגויים. אין מדובר רק בטומאה פיזית של הגוף או של המעשים, אלא בפגיעה עמוקה בשם ובמעמד [רד"ק, צאינה וראינה]. בעבר היו ישראל קרויים "עם קדוש" ובנים לה', אך בעקבות מעשיהם הם טימאו את שמם והביאו על עצמם את הכינוי "עם טמא שפתיים" [רש"י].
העיר מתוארת גם כרַבַּת הַמְּהוּמָה, צירוף שזכה למספר פירושים. יש המסבירים כי המהומה מתארת את ריבוי הפורענויות שיכו בעיר, כדוגמת רעב, חרב ודבר [רד"ק]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מזהים את המהומה עם התוהו ובוהו הפנימי בתוך העיר הפרועה, ומפרשים זאת כקול הרעש, היללה והזעקה של העשוקים הרבים הסובלים בתוכה [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
שני תארים אלו, טומאת השם וריבוי המהומה, קשורים זה בזה ומשלימים את תמונת החורבן המוסרי. לעיתים, כאשר יוצא למקום מסוים שם רע, ניתן לחשוב שמדובר בשמועה מוגזמת שאינה משקפת את המציאות לאשורה. לכן מדגיש הכתוב את קול הרעש והזעקה העולה מן הרעות והחטאים שבעיר, כדי להוכיח שהמוניטין הגרוע מוצדק לחלוטין ואינו בגדר גוזמה כלל [חומת אנך].