הגלות והפיזור ברחבי העולם אינם רק עונש על חטאי העבר, אלא תהליך של זיכוך ומירוק שנועד לטהר את העם. המילים וַהֲפִיצוֹתִי וכן וְזֵרִיתִיךְ מבטאות פעולות של פיזור [מצודת ציון]. תהליך זה מתואר כהדרגתי: תחילה העם יפוזר בין הגויים, ומשם ימשיך ויתפזר לארצות רחוקות יותר על ידי ריבוי של גלויות [מלבי"ם].
מטרת הפיזור באה לידי ביטוי במילה וַהֲתִמֹּתִי, שמשמעותה לסיים ולכלות [רש"י, מצודת ציון]. באמצעות הגלות בארצות השונות, ה' יכלה וימרק את הטומאה מן העם [מצודת דוד, שטיינזלץ]. הפרשנים מציעים שני כיוונים משלימים לאופן שבו הגלות מכלה את הטומאה: מחד, קבלת העונש בגלות והייסורים הכרוכים בה יובילו את העם לחזור בתשובה [מלבי"ם]. מאידך, המציאות בגלות עצמה מנתקת את העם מעבודה זרה, הנחשבת לטומאה הגדולה מכולן, ובכך הם מיטהרים ממנה לחלוטין [רד"ק].