הנביא מציג תמונה ציורית קשה שבה העיר ירושלים הופכת לכור מצרף, ותושביה נמשלים למתכות מעורבות המיועדות להתכה. תהליך הזיקוק אינו נועד להשביח אותם באופן שגרתי, אלא לבטא ענישה חמורה ותהליך של פירוק מוחלט.
כאשר צורף אוסף קְבֻצַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל, הוא מקבץ את כל המתכות והסיגים המעורבים זה בזה אֶל תּוֹךְ כּוּר [רש"י, מצודת דוד]. הפעולה הנדרשת כעת היא לָפַחַת עָלָיו אֵשׁ, כלומר לנשוב ולנפח באש הפחמים המונחים על הכור כדי ללבותה [רד"ק, מצודת ציון]. מטרת האש העזה היא לְהַנְתִּיךְ, להמיס וליצוק את התערובת, כך שהסיגים יישרפו ויופרדו, ויישאר רק הכסף הנקי [מצודת דוד, שטיינזלץ].
הנמשל מתאר את גורל העם: כֵּן אֶקְבֹּץ אתכם. פעולת הקיבוץ כאן אינה איסוף רגיל, אלא כליאה מכוונת של המפוזרים אל תוך מקום סגור ושמור שממנו לא יוכלו לצאת, בדומה למתכות הנלכדות בתוך הכור [מלבי"ם]. ה' יקבץ את העם אל תוך העיר ירושלים בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי, ביטוי הכולל הן את הכעס החיצוני והגלוי והן את הזעם הפנימי המופנה כלפי החוטאים [מלבי"ם].
בסופו של התהליך, וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם. ה' יניח ויעזוב את העם בתוך העיר הנצורה, ויעביר אותם התכה של ייסורים קשים דרך חרב, רעב ודבר [רד"ק, מצודת דוד]. תוצאתה של התכה זו תהיה התפוררות מוחלטת של כל המבנה החברתי, השלטוני והמוסדי של העיר, שיימסו ויימקו בצרות המצור [מצודת דוד, שטיינזלץ].